<h1>הגהות שערי דורא סימן י"ד</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
א)והיכא דשהה הבשר בכלי מנוקב (כשיעור מליחה ולא הודח) (במ"ס אין זה) ואח"כ הושם בכלי שאינו מנוקב והיה שם כל הלילה ולמחר נמצא שם ציר שיצא מן הבשר מעשה אירע בביתו של רש"י והתיר כיון ששהה כבר כשיעור מליחה בכלי מנוקב הציר הנמצא עתה אינו אלא מוהל בעלמא ולחלוחית ב)ומיהו נהגו העולם לאסור אפילו שהה בתחלה בכלי מנוקב ורגילין להתיר ע"י קליפה מאחר ג)ששהה כדי שיעור מליחה וכשמדיחין הבשר בקערה אחר מליחה צריך ליתן תחלה מים בכלי ואח"כ נותן בה הבשר להדיחו. ומיהו אם נתן בדיעבד הבשר בקערה תחלה רגילין להכשיר בזמן מועט כזה. כיון ששהה הבשר כבר כשיעור מליחה בכלי מנוקב ופלט כבר הדם ולא נשאר בו רק דם הבלוע במלח שסביב הבשר. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן י"ד]. א)0והיכא ששהה הבשר כשיעור צלייה ואחר כך הושם בכלי ונמצא הכלי מלא ציר מעשה אירע בביתו של רש"י והתיר כו' ומכל מקום אין להקל שכבר נהגו העם לאסור תוס' פרק כל הבשר (קי"ב סוגיא דדגים ועופות). כתב במרדכי בשם ר"א ממיץ אפי' אם שהה כדי שיעור מליחה על דף מודרן או בכ"מ וניתן אח"כ תוך כשא"מ ונמצא ציר למטה בכלי הכל אסור אפי' בדיעבד. הגה וכתב ראבי"ה דכ"ש הכלי דלא גרע מהבשר עצמו שאינו חוזר ואוסרו. (אמרכ"ל בית עקד רומא בוואטיקאן וגם בפארמא) מעשה בבשר מליח ושהה כדי מליחה על דף אחד ולאחר ששהה שיעור מליחה נתנו הבשר ביורה אחרת ולמחר מצאו ביורה מי מלח שנטף מן הבשר ואסר רבינו אליעזר ממיץ הבשר מאחר שלא הודח דם הוא. ב)0ומיהו נהגו העולם לאסור כו' כ' התוס' בכה"ב סוגיא דדגים ועופות (דף קי"ב ע"ב) שכבר נהגו העולם לאסור וכדאי הם התוס' להחזיק המנהג. ואפשר דרוצים נמי לומר בלא קליפה (ס"א כדי קליפה) ואסור דקאמר יראה דאין רוצה לומר כל הבשר (וי"ל) [די"ל] דכיון דאין (י"ג בו איסור) באיסור אלא משום דם שבמלח כדמוכח בהדיא מדבריהם דלא איירי שנמצא שם [דם ממש] אלא מוהל א"כ אין כח במלח להשקיע הדם שנבלע בתוכו לתוך הבשר אבל בכלי הוא נוח יותר להבליע הואיל ואין לו מקום לצאת וחילוק כה"ג אשכחן בתוס' ובאשר"י בפכה"ב. וכן מוכח בסמוך דיותר יש היתר לבשר מלכלי מהרא"י ז"ל. (ד"ק כי"פ כי"א) לשון סמ"ג לאוין קל"ז למעשה רש"י שאם מכח הדם באנו לאסור הבשר לפי שהמלח עושהו כרותח ע"כ א"כ מטעם זה יאסר כל בשר שבעולם כשמניחין אותו במים שבכלי להדיחו שנימח הדם בתוך המלח שעל הבשר ועושהו כרותח וכן בחתיכות המלוחות זעג"ז ונמצא לאחר כמה ימים גומות מלאות ציר בין חתיכ' לחתיכה והמלח נימח לתוכן. וכבר נסתמה כל פליטתה והו"ל לאסור כ"ק בחתיכה אלא ודאי צ"ל שהדם שבמלח נתייבש בתוכו ואין בו עוד כח לצאת. ועיי"ש טעם אחר הגון דלאחר שנתן המלח כח בבשר להפליט הדם פסק כחו ומחמת אותו מלח לא יחשב עוד כרותח וכעין זה אמרינן בכ"צ החומץ שחלטו בו פ"א אין חולטין בו פ"ב וסיים ואין הדבר דומה לגוזל שנפל בכותח דאמרינן שהי' נחשב כרותח אם לא הי' נאכל מחמת מולחו אעפ"י שהכותח הי' נמלח מימים רבים שהרי לשם לא פסק כח המלח שלא הפליט שום דבר. אפס אין להקל בבשר שנמצא בציר (מעשה דרש"י) שכבר נהגו העולם לאסור עכ"ל סמ"ג. בהגה בסמ"ק כתב דמוהל בעלמא הוא משום דכבר פלט כל הדם ששהה כשיעור מליחה בכלי מנוקב עכ"ל. (ד"ק) וקשה דלשון זה (דרש"י התיר) משמע דאין באותו ציר איסור דם. א"כ צ"ל דעדיף מציר הנמצא על הבשר שהניחו לבשל בלי הדחה לאחר ששהה כדי מליחה דאמרינן בשער א' דאסור עד ששים. ואם נאמר דגם זה הציר אסור אז ק"ק הו"ל לאסור הבשר ששרוי בתוכו כיון שהבשר מלוח בולע ליחלוחית שאצלו ואפילו אם הלחלוחית הוא תפל כמו בגוזל שנפל לכדא דכמכא ושרייא רבינא ואלו הי' הגוזל מלוח הי' אסור. ועוד דמשמע שהתירו רש"י אע"ג דשהה בו זמן מרובה דהוא כבוש. ושמא י"ל דע"כ לא נהגו להתיר אלא על ידי קליפה דוקא והוא צ"ע לפי טעם דכבר תשש כח המלח ולא יהי' עוד כרותח. נראה לי מטעם זה יש להתיר יותר בציר הנפלט ממנו ונמצא בכלי מבציר הנמצא עליו [דזה הנמצא על הבשר יותר עומד בתקפו מהציר שזב בשופי לכלי]. (ד"ק) ואע"ג דטעם המלח מתפשט בכל החתיכה (פי' וא"כ מדוע מתירין ע"י קליפה) מ"מ המלח שנדבק על החתיכה מבחוץ אינו אוסר הבשר ואעפי"כ המלח אסור מכח יציאת הדם לפי שמועט הוא הדם ונבלע במלח ואינו יכול עוד הדם לזוז משם כלל. ואפי' היכא דאיכא למימר דנמחה אותו המלח בגומות הבשר המליאים ציר אדום אפ"ה אין להקפיד כדאיתא בסוף שער שמיני. (ד"ק) ואעפ"י שהמלח שעל הבשר נמחה בתוכו (פי' בתוך הכלי שמדיחין בו) מ"מ י"ל שהדם שנימוח דבוק במלח ומתיבש ועומד במקומו אעפ"י שנמחה תוך המלח אותו מוהל בעלמא הוא. או מטעם שפסק כח המלח מחמת שהפליט את הבשר ולא חשיב כרותח עכ"ל. ג)0והר"ז אמר דאיתא בפכה"ב דבשר שנמלח ושהה כשיעור מליחה ורוצין להדיחו לבישול ולתת אותו בקדירה ונותנין המים בכלי שרוצין להדיחו ושוהין אותו הבשר כ"כ בכלי ובמים כנגד שעה שצריך לראות אם החתיכה יש לה מראית דם כגון אם היא אדומה אז צריך שיהא במים ס' כנגד כל החתיכה. אבל לפי מעשה שאירע בבית רש"י אז היה מותר, לפי שהיא רק מוהל לחלוחית בעלמא כדאיתא בפנים ולפי"ז, [פי' מאחר דהוה כאלו מוהל ואז הוי כבשר כמבואר בהגה זו. גליון ד"ו שכ"ד] אם הדיחו בשר מלוח בכלי חולבת ומלוכלך קצת מן החלב נראה לאסור וצריך ס' כנגד לכלוך החלב והכלי צריך הגעלה. ומיהו דוק במה שאמר בזה השער, וז"ל ומיהו אם בדיעבד נתן הבשר בקערה תחלה רגילין להתיר בזמן מועט. ושמא יש לחלק בין כלי חולבת כי הכלי חולבת יש לאסור יותר. ויש לדקדק אחר זה כי לפעמים נותנין מעט מים לכלי כשרוצין להדיח הבשר ולתת לקדירה ואם היו נותנין אותם כך בכלי חולבת אז אותן המים נעשין חתיכא דאיסורא ואז צריכין ס' כנגד המים מחלב ומבשר כי מלוח כרותח. ולפי מעשה של בית רש"י מותר. ובסמ"ק כתב על מעשה של בית רש"י ה' דם ר"ה וז"ל וריאב"ה [ד"ק וריב"א] כתב דאין לאותו ציר דין דם מלוח. אבל יש לו דין בשר מלוח לאסור גבינות של חלב כאשר נפל עליהם אותו ציר עכ"ל סמ"ק. ולפי"ז אסור ההוא דלעיל אפי' לפי מעשה דבית רש"י וצריך ס' אם הכלי חולבת בן יומו אז צריך ס' כנגד כל הכלי ונראה שהדין כן הוא אפי' אינה מלוכלכת בחלב ואם היא אינה בת יומא ויש בה לכלוך אז צריך ס' נגד כל הלכלוך עכ"ל.
